יסוד הנהגת המלכות של רבי ישראל מרוז'ין שהיה שפל באמת והתנהג כלפי חוץ כמלך - הרב חזקיהו דב הכהן קוק

ביאור יסוד הנהגת המלכות של רבי ישראל מרוז'ין זיע"א שאף שהיה שפל באמת התנהג כלפי חוץ כמלך - ממו"ר הרב חזקיהו דב הכהן קוק שליט"א לרגל ג' חשוון - יום הסתלקות רבי ישראל מרוז'ין זיע"א רבי ישראל מרוז'ין היה מתנהג בחוץ כמלך, רוכב על סוס כמלך, והערבים שם היו משתחווים לו, אך בפנים הוא היה שפל באמת. זה שהוא שפל באמת - אני מבין. אך הסתירה הזו קשה. הוא צדיק זה כן, אבל מה יסוד ההנהגה הזו שהוא מתנהג כמו מלך? אולי משום כבוד התורה... משמע שזה קשור. אך יש לומר שזה מתפרש שכלפי שמים הוא עושה את זה. למה? כי הקב"ה הוא ענו או גאוותן? בורא עולם זה מצד אחד ענווה, ומצד שני "ה' מלך גאות לבש". כתוב שהתגלתה ענוותנותו של הקב"ה בזה שכילה חמתו בעצים ואבנים, והשכין שכינתו בבית המקדש. ומה רואים עכשיו בגלות? שבורא עולם מאוד ענו והוא לא מראה את עצמו, אך בפנים "ה' מלך גאות לבש". אך בחוץ מה רואים? רואים שיא הענווה, לא רואים כלום... ואילו לפי האמת מה היה צריך להיות? ההיפך... מצד האמת היה צריך להיות להיפך: שמצד אחד ה' הוא שיא הענווה, שהסכים לעשות צמצום ולצמצם ולבטל את עצמו, וכל זה שייך לענווה - כדי שהגאווה שלו תתגלה כלפי חוץ, שהכבוד שלו יתגלה כלפי חוץ. בשביל שכבודו יתגלה כלפי חוץ, בשביל גאוותו, הוא מוכן לצמצם את עצמו ברישא, בשביל שתתגלה גאוותו וכבודו בזמן מתוקן. אבל בזמן הגלות הכל מקולקל וקורה בדיוק הפוך. הגאווה של ה' נכנסת פנימה, ובחוץ הוא ענו לגמרי שלא רואים את ה'. וזה מה שעושים עכשיו (הרשעים) - שאת הגאווה שמים בחוץ והענווה (המדומה) בפנים. וזה במצב של עולם מתוקן - כך תיקן השי"ת מעיקרא - שהענווה תהיה פנימית והגאווה בחוץ, ולא כמו הקלקול של הגלות עכשיו. [ועל פי זה מבואר יסוד הנהגתו של רבי ישראל מרוז'ין שהתנהג כמלך כלפי חוץ אך היה שפל באמת בתוכו, ובכך התנהג כמלכות שמים במצב המתוקן של כבוד שמים, שהענווה פנימית וגאוות ה' תיראה כלפי חוץ].