על מה חושבים בשעת התקיעות | שיעורו של הרב אנגל | הישיבה הגבוהה עטרת מרדכי צפת

ההכנה לימי הדין-הכרה באור ד' שבכל יחיד מישראל מי מרום (יח) רזי-לי / מועדים / ימים נוראים ההכנה לימי הדין הוא ההעמקה באור ד' החדורה בכל אחד מישראל גם בעת ירידתו היותר שפלה, "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם" (ויקרא כו, מד). ההרגשה שאור ד' שרוי עדיין בתוכנו, היא ההגנה נגד כל ההפרעות החיצוניות המתקוממות על האדם להכחידו, בעיקר הרגשה זו בכל מקום שגלוי שכינה עמהם, ככה גם ביחיד לכל מקום שהאדם מישראל נכנס ויורד שמה ד' עמו, "אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הנך" (תהלים קלט, ח), וזהו עיקרה של תשובה להרגיש את אור ד' שבקרבו ובזה משתחררים מכל המאסרים והכבלים המדומים ההבליים, כל הרגשת אמת זהו שחרור האמת, וההרגשה במציאות אור ד' בקרבו, זהו השחרור והגאולה, ויחד עם יציאת שכינתא מגלותא נגאלים גם אנו, זהו בכלל. וכן הוא בפרט, כל מה שיותר מרבים להכיר את אמיתת הרגשה זו, וכל מה שיותר שמחים במציאות אור די שבקרבו ואשר אינו מש ממנו, למרות כל הכשלותיו, (וזה מפני אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון ולעולם לא יחליפנו באומה אחרת), יותר ממתיקים בשמחה זו את כל הדינים הקשים וזוכים להנות משמחת ד' ונועמו בפילוש גמור פנים אל פנים, "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" (שיר השירים ב, ו). וכשמרגישים שבזמן שימין דוחה יש שמאל מקרבת (ע"פ סוטה מז, א), "שמאלו תחת לראשי", זוכים להגיע למדרגת וימינו תחבקני. שפת אמת דברים לחודש אלול שנה תרנז איתא בספרים על חודש אלול אני לדודי ודו' לי כו'. כי עיקר התשובה צריך להיות עייז לזכור כי נשתלחנו בעוה"ז לעשות רצונו יתייש בלבד. ומה שטרודין בהבלי עולם ושוכחין העיקר. עייז צריך להיות עיקר התשובה לחזור לקבל עול העבדות להיות מוכן רק לעשות רצונו יתי. ועמך לא חפצתי בארץ. ואם מקבלין זה העול בשלימות אני לדודי. ממילא ודודי לי. וזה מתקיים בשייק שזה עדות השבת לשבות מכל מלאכה. ולזכור כי עיקר שבראנו לכבודו. רמז לדבר הרועה בשושנים גיי שבת. והו' יתירה לרמוז (על) דמיני' מתברכין כל שיתא ימי המעשה גייכ. ולכן אומרים בשייק מזמור ה' רועי. כי בשבת מתגלה הנהגתו ית' המיוחדת רק לבנ"י. כמי"ש ביני ובין בנ"י אות הוא: ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות קנד כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו. רצה לומר שיש להשם יתברך עסק עמו ושאיננו פועל בטל שבין לילה וגו' (יונה ד' י') וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי נפשו ממקור החיים יתברך שמו והשם יתברך מתענג ומשתעשע בה כשעושה רצונו. אורות התשובה / פרק טז - שרשי התשובה ופנימיותה. / ג אין לשער ואין להעריך את גדולת האושר, שצריך האדם לחוש בעצמו, ברב קורת רוח, מתוך אותו הצער העדין המצער אותו בעת אשר רוח הקדושה והטהרה של התשובה חל עליו, בעת שהוא הולך ומשוטט ברעיון הבוער באשר של חרטה גמורה על כל חטאיו ועונותיו ופשעיו, בעת שנשמתו מתרפקת באהבה על הוד הקדושה והשלמות, מתרפקת על דודה יוצרה ומחוללה מחולל כל ברוך הוא, בעת שבכל לב ובכל נפש רוצה האדם בעומק של חפץ אדיר להיות הולך בתם וביושר, להיות צדיק פועל צדקות, להיות ישר הולך נכוחות. אע"פ שהוא מתלבט מאד איך להוציא את רגליו מתוך הבוץ של החטאים, אע"פ שלא נתברר לו כלל וכלל איך מתקנים את העבר כולו, אע"פ שהדרכים המעשיים אינם עדיין כלל סלולים לפניו, ואבני נגף הם מלאים, אבל הרצון להיות טוב - זהו רוח גן עדן אלהים, המנשב בנשמה וממלא אותה אושר אין קץ, עד אשר גם אש הגיהנם של הצער העמוק מתהפך גם הוא לנחל עדנים.