הגיון הקודש - סימן נ"ד - הדמיון כאספקלריה של המציאות - חלק ג' | אורות הקודש | הרב זאב סולטנוביץ'

מאמר הגיון הקודש נ"ד - הדמיון כאספקלריה של המציאות - חלק ג'. 0:00 פתיחה וקריאת הסימן מתחילתו 4:23 חזרה: הדמיון עולה מתהום הנפש ולקוח מן המציאות 6:23 זהירות וזיקוק - לא כדי לפסול את הדמיון 7:23 הדמיון בקודש ודימויי המקרא 9:23 משה רבנו והנביאים - אספקלריה מאירה 11:23 טהרת הרגש; המקדש כמשל לחיבור התכונות 14:23 סולם יעקב - דמיון פעיל ולא פסול 16:23 טעויות הדמיון והלכות טהרה 21:23 "ומתוך הנהרה העליונה" - אור הבינה שוטף את הדמיון 22:23 הסכנה: אלילות ועבודה זרה 23:23 "טל חיים ומקורות עונג" - כוחו של הדמיון 24:23 למה האמנות חשובה לנו? אפלטון ואריסטו 27:23 הזיכוך שבהזדהות (קתרזיס) 29:23 החזון הנבואי כחוויה חיה 31:23 פחד, אדרנלין וחוויות קיצון - העונג שבדמיון 35:23 "נעזר בגבורה" - הדמיון ככלי מלחמה בשגרה 37:23 הבינה קובעת את הגבולות 38:23 שבת - בניין דמיוני של העתיד 44:23 "בית אלוקים ושער השמיים" - חלום יעקב 48:23 הדמיון מבטל את המחיצות בין הזמנים 50:23 "ועם כל החוקה... יאוחד" - שירת קודש 52:23 שירת מלאכי השרת - תכונות הנפש כמלאכים 54:23 "יפעת סגולה של חכמת עולמים" ו"חוסן ישועה" 58:23 שירה ופרוזה 60:23 "הליכות אלי מלכי בקודש" - מלכות הקדושה ומלכות הטומאה 61:54 סיום הסימן #ישיבת_הר_ברכה #הרב_זאב_סולטנוביץ #הרב_קוק #אורות_הקודש #הגיון_הקודש לכל השיעורים בסדרה:    • אורות הקודש א | הרב זאב סולטנוביץ | ישיבת ...   לביאורי אורות באתר הישיבה: https://yhb.org.il/b-orot/ נ"ד - הדמיון כאספקלריה של המציאות עולים הם הדמיונות מתהום הנפש, הם זרע רענן מחביון הנשמה, עולם מלא בהם נשקף. לא חזון שוא הוא התאמת הנפש ודמיונותיה להעולם וכל יצוריו. ים הדמיון הגדול אספקלריא של המציאות הוא, המציאות רושמת בתוכו את רשומיה, ומן המציאות הרי הוא עצמו לקוח. זהירות וזיקוק צריך הוא הדמיון, שמירה גדולה דרושה לאדם מערפליו ועיקולי אורחותיו, סיבוכיו ונפתוליו. אבל אחרי כל אלה, הלא אוצר חיים של סגולות עליונות, העולם כולו בגשמיותו וברוחניותו, בתכסיסיו, במוסריו, בשאיפותיו ובפרטי גווניו, בו הוא מתבלט. וברוח קודש, בחזיון של טוהר פנימי, ילך ויזוקק, ילך ויתאמת, עד שהצפיה באספקלריתו תתגבר ותאמץ, עד שכל דפקיו יתבררו, עד שכל תנועותיו וחזיונותיו, תולדותיו והשפעותיו על החיים העצמיים יבוססו, ויתחברו עם היסוד המדעי, עם החיים הממשיים, עם הציורים הנהדרים, עם הבירורים של חיי הדייקנות הבהירה. ומתוך הנהרה העליונה שאשדי נחליה במעין הקודש, בתורה, בנבואה, ברוח הקודש, בכל לב קדוש, בנשמת צדיקי עולם, זוהרי אורים הינם משתפכים, מתוך אוצרי אורים אלה ישטף על הדמיון אור, והוא ילך הלוך וגדול, הלוך ויתעשר, הלוך ויתעדן, בנחלי עדנים ישוקט, ותל חיים בו יתגלה, ומקורות עונג מקרבו יפכו, כאומץ עליון ימלא את הלב הטהור, נעזר בגבורה יתגלה החמוש בזין קודש של הדמיון הכביר בטהרתו, והתייצב כסולם מוצב ארצה להגיע על ידו לאושר מרובים. ועם כל החוקה, עם כל התלמוד והתורה, עם כל הגעגוע הקדוש ורגש התפילה, וכל שיחת קדשה, עם כל החיים והעולם, עם זיו היצורים, יאוחד. ובעושרו הכביר ילווה לו מקור שירה, והיה שירת קודש, שירת נועם, מקור מעין חיים של שירת מלאכי השרת, לפעמת סגולה של חכמת הלויים, של חוסן ישועה, של דעת ה' ופועליו, הליכות אלי מלכי בקודש.