הטעות של עולם הישיבות ביחס לראש השנה - איך פספסנו את ראש השנה האמיתי?

האם ראש השנה הוא יום של חרדה, אימה וניתוק מהחיים, או דווקא יום של חג, שמחה עמוקה וחיבור למשפחה ולעם ישראל? בעקבות חוויה אישית נוקבת מעולם הישיבות, השיעור צולל אל שתי הגישות המרכזיות לימי הדין. 00:00 - פתיחה: החוויה האישית מראש השנה בישיבה 02:16 - סיפור "המלך" וגישת הפחד והחרדה מיום הדין 05:28 - למה לא אומרים הלל בראש השנה? (גמרא ורמב"ם) 07:53 - ההבדל בין עולם הישיבות לבית: תפילה, סעודה ותהילים 11:34 - תשובת ה'נודע ביהודה': האם אבל יכול להיות חזן? 13:28 - ספר נחמיה: "אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים... כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" 16:22 - ירושלמי וזוהר: לבישת לבנים, גילוח ושמחה בדין 19:32 - בכי בתפילה: פסיקת האר"י והרב עובדיה יוסף 20:43 - הטעות של עולם הישיבות: ניתוק מהחיים, מהמשפחה ומהשמחה 24:51 - מקור ההשפעה הליטאית והמתח מול מנהגי עדות המזרח 26:34 - שולחן ערוך, מהרש"ל ומשנה ברורה: צום, אכילת דגים ובגדי חג 32:27 - חטא המרגלים: האם עבודת ה' היא להישאר בחממה? 36:00 - עומק שיטת ר' צדוק הכהן מלובלין ("פרי צדיק") 38:43 - מהות "פחד יצחק" ויראת הרוממות שמביאה לשמחה 42:53 - סיכום: העבודה האמיתית של ראש השנה מקורות: 1. רבינו יונה בספר היראה (אות שכ"ז): "משנכנס אלול עד מוצאי יוה"כ יהא חרד וירא מאימת הדין 2. ראש השנה דף לב' "אמר רבי אבהו: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכיפורים? אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו – וישראל אומרים שירה?" 3. משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ו אֲבָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין בָּהֶן הַלֵּל לְפִי שֶׁהֵן יְמֵי תְּשׁוּבָה וְיִרְאָה וָפַחַד לֹא יְמֵי שִׂמְחָה יְתֵרָה. 4. הנודע ביהודה (מהדו"ק או"ח סי' ל"ב) "מה ענין ימי דין לימי אלול ואפילו ימי הסליחות שקודם ר"ה אינם ימי דין אדרבה ימי רחמים ורצון והם ארבעים יום אחרונים שהיה משה רבינו בהר ונתרצה לו הקדוש ברוך הוא ובר"ה הוא שמתחיל הדין ואומרים המלך הקדוש 5. נחמיה פרק ח' ב וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת-הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, וְכֹל, מֵבִין לִשְׁמֹעַ--בְּיוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. ג וַיִּקְרָא-בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב...".ט וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת-הָעָם לְכָל-הָעָם, הַיּוֹם קָדֹשׁ-הוּא לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--אַל-תִּתְאַבְּלוּ, וְאַל-תִּבְכּוּ: כִּי בוֹכִים כָּל-הָעָם, כְּשָׁמְעָם אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. י וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ--כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם, לַאֲדֹנֵינוּ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ, כִּי-חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם. יא וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל-הָעָם, לֵאמֹר הַסּוּ--כִּי הַיּוֹם, קָדֹשׁ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ. יב וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וּלְשַׁלַּח מָנוֹת, וְלַעֲשׂוֹת, שִׂמְחָה גְדוֹלָה: כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים, אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם. 6. גמרא ירושלמי ראש השנה פ"א ה"ג: רִבִּי חָמָא בֵּירִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חַד אָמַר. אֵי זוֹ אוּמָּה כְאוּמָּה הַזָֹּאת. בְּנוֹהֵג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִין לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וּמִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים. וּמְגַדֵּל זְקָנוֹ. שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיאַךְ דִּינוֹ יוֹצֵא. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ כֵן. אֶלָּא לוֹבְשִׁים לְבָנִים וּמִתְעַטְּפִין לְבָנִים וּמְגַלְּחִין זְקָנָם וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִים. יוֹדְעִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוךְּ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן נִיסִּים 7. שו"ע או"ח סימן תקצז' – לא צמים בר"ה אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענין בראש השנה ולא בשבת שובה. אמנם לא יאכלו כל שבעם למען לא יקלו ראשם. ותהיה יראת ה' על פניהם: (אגב הריטב"א וכן עוד מפוסקי אשכנז) 8. מגן אברהם שם כתב הב"ח שמהרש"ל לא אכל דגים בר"ה שהיו חביבים עליו (עמ"ש סי' תקפג) ורצ' למעט תאותו בדבר מסוים 9. משנה ברורה סימן תקפא – ס"ק כה (כה) מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה - להראות שאנו בטוחין בחסדו ית' שיוציא לצדק משפטינו. ומ"מ לא ילבש בר"ה בגדי רקמה ומשי כבשאר יו"ט דיהא מורא הדין אלא ילבש בגדים לבנים נאים [ט"ז בשם רש"ל] ועיין במ"א סימן תקצ"ז דבמקום שאין נוהגין ללבוש לבנים עכ"פ לא ילבש חשובים כ"כ: 10. ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים לראש השנה ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' הוא מעוזכם (נחמיה ט', י'). ומכל מקום איתא בפוסקים דאם ירצה רשאי להתענות בראש השנה ויש עוד מצוה בזה. אך איתא (ברכות ג' א) בשעה שישראל וכו' ועונין יהא שמו הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע בראשו אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו משולחן אביהם. וזה הענין שבראש השנה כששמעו אז הדברי תורה וידעו בעצמם שיש טענות עליהם אם שהיה להם פחד ויראה אבל באו מזה גם לעצבות. ואמר להם נחמיה לכו אכלו משמנים וגו' כי קדוש היום לאדונינו שיום הזה באמת מכניס יראה ופחד בלב כמו שנקרא יום זה בתיקונים... שלא יביא לכם עצבות שיצחק אבינו ע"ה נקרא על שם השחוק והשמחה וכן הוא בזוה"ק...וכשמקבלין עול מלכותו אז יש לה' יתברך שמחה מזה כמו שנאמר ישמח ה' במעשיו שזה היה תכלית הבריאה כאמור. ומזה יצמח אף לישראל שמחה כמו שאמרו שמחתי מתוך יראתי. וזה שאמר להם ואל תעצבו שלא יביא היראה והפחד לידי עצבות כי חדות ה' הוא מעוזכם כי זה שה' יתברך שמח מהיראה של ישראל וקבלת מלכותו עליהם הוא מעוזכם שעל ידי כך יכניס שמחה אף בלבבכם לכן לכו אכלו משמנים..