מדוע דווקא זרעו של ה"זרע שמשון" לא יימחה לעולם?

בפרשת כי תצא, בין שבעים וארבע מצוות, מונחות ארבע מילים: "וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל". השבוע, בו' באלול, חלה הילולתו של ה"זרע שמשון" — רבי שמשון חיים נחמני זצוק"ל. אדם שבנו היחיד נפטר בחייו. שלא נותרו לו צאצאים. שבית העלמין שבו נטמן נהרס, ומקום קברו אבד מן העולם. והוא ישב וכתב ספר, וקרא לו בשם של הדבר שלא היה לו: "זרע שמשון". ובהקדמה הוא פנה אל אנשים שמעולם לא הכיר, שייוולדו מאתיים שנה אחריו, וברך אותם: "וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה בָּנִים בְּנֵי בָנִים כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחַנְכֶם." עברו מאז מאתיים ארבעים ושבע שנים. אין שושלת, אין ציון, אין לאן לנסוע. ובכל זאת — שמו נאמר הערב, בעברית, בארץ ישראל. זו כל הפרשה. לא מה שאדם לוקח מן העולם. אלא מה שהוא משאיר בו. לגאולה קרובה לכל אחינו בית ישראל השתא בעגלא ובזמן קריב, שבת שלום