לתוקפו של מנהג (חלק ב) - הרב ינון קליין שליט"א

בשיעור הקודם ביררנו את מקורות החיוב לשמור מנהגים. בשיעור הזה אנחנו מבקשים לרדת לשורש עמוק יותר: כיצד בכלל יכול דור אחד לקבל דבר שיחייב את הדורות הבאים? הרי אדם אינו יכול להשביע את בניו שטרם נולדו. אם כן, כיצד מנהג שקיבלו האבות מחייב את בניהם? ויתרה מזאת – מהו בעצם הכוח שמחייב אותנו בקבלת התורה של הדורות שקדמו לנו? מתוך סוגיית בני ביישן ודברי הראשונים והאחרונים מתבררות שתי דרכים יסודיות להבנת כוחו של מנהג: האם הקבלה חלה על הציבור כגוף אחד, והדורות הבאים מחויבים מפני שהם חלק מאותו ציבור; או שהקבלה היא של היחידים, והמנהג עובר מדור לדור מכוח החובה שלא לפרוש ממנהג הציבור. מתוך כך נבחנת גם השאלה מהי קהילה – אוסף של יחידים ושותפים, או ישות ציבורית העומדת בפני עצמה – ומה משמעות הדבר ביחס למנהגי קהילות. בסופו של המהלך מתגלה פרדוקס מרתק: המנהג עשוי להיראות כאחד הרבדים הקלים ביותר בהלכה, אבל ייתכן שהמנגנון שמעניק למנהג את תוקפו הוא אותו מנגנון שעומד ביסוד קבלת התורה כולה. הרב ינון קליין | קניין תורה – לימוד שמביא לידי מעשה ניווט מהיר 00:00 – פתיחה: מה בעצם מחייב מנהג? 02:16 – איך מנהג האבות יכול לחייב את הבנים? 11:32 – הרמב"ן: קבלת הרבים מחייבת לדורות 20:57 – השאלה הגדולה: מה מחייב אותנו בקבלת התורה? 23:27 – עקדת יצחק: קבלת התורה כטבע של עם ישראל 29:50 – המהר"ל: כלל ישראל כגוף אחד לדורות 34:51 – האם גם קהילה היא גוף? מחלוקת רבנו תם וראבי"ה 50:01 – סיכום: האם המנהג הוא הדבר החלש בתורה – או הדבר שמחזיק את כולה?