מורה הנבוכים - שיעור 124: המשך פרק נא - מדוע אי אפשר לייחס תארים (מקרים) לה'?

עיון בשיטת הרמב"ם בספר "מורה נבוכים" (חלק א', פרק נא) בנושא שלילת התארים, אחדות ה' ומניעת ייחוס מקרים או הרכבה לאל. תקציר הנושאים המרכזיים בשיעור 1. מהות האמונה והדעה [00:27] השיעור נפתח בהזכרת הכלל המפורסם של הרמב"ם: "כי הדעה אינה העניין הנאמר בפה" [00:27]. אמונה או דעה אינן שילוב מילים סתמי, אלא מהות הנתפסת ומצוירת בשכל. מובאת דוגמה למושג חסר משמעות שכלית (כגון האמונה הנוצרית של "שלוש שהוא אחד"), שמבחינת הרמב"ם אלו מילים בלבד ללא תוכן מחשבתי [00:47]. 2. מושכלות ראשונים ושלילת תארי העצם [01:21] הרמב"ם מציין כי ישנם דברים שהם "מושכל ראשון" או מוחש (כמו מציאות התנועה בעולם), ואף על פי כן פילוסופים הוצרכו להוכיחם בעבר בגלל שיטות שערערו עליהן [01:43]. באופן דומה, הכלל שהתואר אינו עצם המתואר הוא מושכל ראשון [02:36]: הגדרת עצם: למשל, "האדם הוא החי ההוגה" – אינו תואר אלא פירוש השם והגדרת מהות העצם [03:36]. אמירה טאוטולוגית: לומר "האדם הוא האדם" אינו מוסיף מידע [05:26]. תואר/מקרה: תואר מוסף (כגון צבע, תכונה) הוא גורם חיצוני לעצם [03:58]. 3. הבעייתיות בייחוס מקרים ותארים לקדוש ברוך הוא [10:11] המרצה מעמיק בניתוח הסיבות לכך שהרמב"ם שולל לחלוטין ייחוס תארים או מקרים לאל: השגה גשמית: ייחוס מקרה שייך רק בעצמים גשמיים [14:02]. פגיעה באחדות ובפשטות: ייחוס תארים יוצר הרכבה בעצמות ה', בעוד שהאל הוא "עצמות אחת מופשטת שאין בה הרכבה ולא ריבוי עניינים" [11:04]. בעיית הקדמות: אם מייחסים לאל תארים עצמיים קבועים (כגון חוכמה או רצון כתארים נפרדים), מתחייב שישנם ריבוי דברים קדומים לצד האל [10:55], דבר הסותר את יסוד הייחוד. 4. ביקורת על "לוגיקה טרנסצנדנטית" ודבר והיפוכו [38:32] הרמב"ם יוצא נגד כיתות פילוסופיות ומדברים (כדוגמת האשעריה) שניסו ליישב את הבעיה על ידי אמירת נוסחאות הפרדוקסליות: התארים אינם עצמותו ואינם דבר מחוץ לעצמותו [38:32], [41:43]. ניסיון זה להתחמק מהקושי על ידי טיעון של "מעל השכל" או שילוב דבר והיפוכו אינו אלא מניפולציה מילולית ריקה מתוכן [43:15], שכן אדם אינו יכול לצייר בשכלו משפט שסותר את עצמו [44:55].