פרק 15: המסע לכתיבת סיפור ההחלמה מכאב

שנתיים של כתיבה. ויסמין בועז לא ידעה שבסוף התהליך, היא תצטרך לשכתב פרקים שלמים — לא כי הם לא היו מדויקים, אלא כי היא עצמה השתנתה. בפרק הזה יסמין מגלה מה קרה כשניסתה להפוך שנים של ליווי, ידע והחלמה אישית לתוצר שמישהו אחר יוכל להחזיק בידיים — ומה הכתיבה עשתה לה בדרך. • מספרת על הרגע שאחרי שבעה באוקטובר שבו החליטה לנעול את הדלת מבפנים ולא לצאת עד שתדע מה היא צריכה לעשות — ועל מה שיצא משם • מסבירה למה כתבה את הפרק הראשון בספר מחדש: הבינה שהביאה ידע במקום להביא את הדרך עצמה, ומה ההבדל הזה עושה לקורא • חושפת את הרגע שבו הפסיקה לכתוב ברשתות החברתיות לגמרי — ומה לימד אותה הכאב של להרגיש שנמצאים בגדה השנייה של הנהר בזמן שאחרים עדיין במים • מפרטת את מבנה הערכה: ספר, 60 קלפי תהליך, 60 קלפי השראה, קורס דיגיטלי, מחברת וצנצנת לחוכמת הדרך האישית — ולמה כל אחד מהם קיים • מציעה שאלה שחוזרת לכל אורך הספר: מי אני בלי ההקשר של זמן, מקום ומי שנמצא לידי מי שמחזיק ידע רב על החלמה אבל מרגיש שהסיפורים שהוא שומע מדלגים על האמצע — הפרק הזה הוא בדיוק האמצע הזה, בקול רם. לפני שעוברים לפרק הבא, שווה לשאול: מה חסר לי בין ה"סבלתי" לבין ה"החלמתי" של הסיפור שאני מספר לעצמי?