מחדש - הקונצרט המלא

הקונצרט מפגיש שתי מלחינות שמפרידות ביניהן כמעט מאתיים שנה, אך מחברת אותן אותה העיר: פריז. נגני אנסמבל סולני תל אביב יפתחו עם הנונט במי-במול מז'ור, מאת המלחינה הצרפתייה לואיז פארנק. הבכורה, בסאל אראר בפריז ב-1850 הפכה את פארנק לשם דבר, ורשמה לה הישג חסר תקדים: היא שכנעה את הקונסרבטואר של פריז לשלם לה שכר שווה לזה של עמיתיה הגברים, עוד לפני שהמונח "שוויון שכר" בכלל הומצא. יהלי ארבל, מלחינה ישראלית שלומדת היום בפריז באותו קונסרבטואר ממש, הלחינה במיוחד לפסטיבל יצירה חדשה, המורכבת מארבעה חלקים: אפלה, התעוררות, אביב וקבלה, שנכתבה בעקבות השבעה באוקטובר. בהשתתפות: אנסמבל סולני תל אביב: יעקב רובינשטיין - כינור אליאנה לובנברג - ויולה יוליה בילאוסובה - צ'לו מעין ביידר-יעקובסון - קונטרבס אסתי רופא - חליל מירב קדישבסקי - אבוב עידו אזרד - קלרינט מאוריציו פאז - בסון אלון ראובן - קרן יובל יקיר - כלי הקשה מנצחת: נגה ברק מנהל מוזיקלי ומנצח אנסמבל סולני תל אביב: ברק טל הקונצרט הופק בתמיכת מפעל הפיס יהלי ארבל, על היצירה: היצירה מחדש נכתבה במהלך השנתיים וחצי שחלפו מאז ה-7 באוקטובר. ב-7 באוקטובר 2023 אני הייתי בפריז. בן זוגי ואני גרנו שם אז כחודשיים, ואני הייתי מלאת ציפייה לתקופה יצירתית, מפרה ומוזיקלית בעיר התרבות. אבל לאחר ה-7 באוקטובר, אפילו לקום מהספה הרגיש בלתי אפשרי, שלא לדבר על יצירה. ההרגשה הייתה כאילו בעולם התפשט חומר צמיגי ושחור שבולע את כל היופי והטוב בעולם. איך אפשר ליצור משהו בעולם כל כך מכוער? דווקא האמנות של אחרים עזרה לי להתחיל לנוע בתוך החומר הצמיגי הזה. בימים שאחרי ה-7 באוקטובר, ראיתי בפייסבוק יצירות של אמנים ישראלים. הם עזרו לי לראות שעדיין אפשר ליצור משהו, ושהאמנות עדיין משמעותית בעולם, ועוזרת לאחרים. כשנתקלתי בציור של אורית גרינבאום: פיסת אור, בצבעי הקשת, יוצאת מתוך גוונים שחורים ואדומים, החלטתי שהדרך שלי לצאת מהחומר הצמיגי השחור שהרגשתי תהיה להלחין יצירה בהשראת הציור. היה לי מאוד קשה. החלטתי שכל יום אתקדם קצת, גם אם לפעמים אכתוב רק צליל אחד. היצירה הזאת הניעה מחדש את המנוע היצירתי שלי. כמה חודשים לאחר מכן, כשהגיע האביב, לראשונה מאז ה־7 באוקטובר, חזרו אליי ההשראה והיצירתיות הספונטנית. שוב התיישבתי לכתוב, אך הפעם לא מתוך מאבק, אלא מתוך דחף פנימי. האביב מילא אותי בתקווה שהחטופים יחזרו בקרוב, עוד באותו אביב. לא יתכן שיהיה כזה יופי, פרחוניות וצבעוניות בעולם, שלא יביא איתו גם את החטופים. אבל החודשים המשיכו לעבור, חזר שוב החורף, והיו עדיין חטופים. עם ההבנה שבעולם אי אפשר להפריד, והדברים תמיד קיימים יחד – שחור וצמיגי לצד צבעוני ורענן, לאות וייאוש לצד אנרגיה ותקווה, נולד הרצון שלי לאחד את כל החלקים ליצירה אחת, שתספר את התהליך שחוויתי ותבטא את התובנה אליה הגעתי. המסר שלי הוא שלא נוכל להעלים את הצער ואת הכאב, אך נוכל להוסיף טוב לצידם ולחיות איתם. את הרעיון הזה רציתי לבטא במוזיקה. היצירה מורכבת מארבעה חלקים: אפלה, התעוררות, אביב וקבלה. יהלי ארבל בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, במחלקה להלחנה רב־תחומית, בהנחיית פרופ‘ ינעם ליף, וכיום ממשיכה את דרכה המוזיקלית בקונסרבטואר הלאומי בפריז, במסלול להלחנת מוזיקה למדיה, בהנחיית מארי־ז‘אן סר;רו. במוזיקה שלה היא אוהבת תמיד לספר סיפור, פעמים רבות גם בשיתוף פעולה עם אומנויות אחרות, כמו קולנוע, תיאטרון, מחול, אמנות חזותית ומציאות מדומה. יצירותיה כוללות מגוון רחב של סגנונות, וכתיבתה נעה בין מוזיקה תזמורתית ואלקטרונית לבין יצירות להרכבים קאמריים, מקהלות ועוד. יצירותיה הוצגו ובוצעו בישראל ובאירופה, במסגרת קונצרטים ופרויקטים אמנותיים מגוונים. אנסמבל סולני תל-אביב אנסמבל סולני תל-אביב הוקם בשנת 2001 על-ידי המנצח ברק טל, מתוך שאיפה ליצור גוף תזמורתי קאמרי ברמה הגבוהה ביותר. האנסמבל שם לעצמו למטרה להציג יצירות של מלחינים ישראלים, לקדם סולנים צעירים ולטפח אהבה למוסיקה קלאסית בקרב הדור הצעיר. חבריו הם מוזיקאים מקצועיים, בהם חברי הרכבים קאמריים מובילים, סולנים וזוכי תחרויות בינלאומיות. האנסמבל משמש גם עוגן מקצועי לנגנים ישראלים הפועלים בחו"ל, תוך שהוא מזמינם לפרויקטים בארץ ותורם להשבתם אליה. בשנת 2015 זכה האנסמבל בפרס לנדאו לאמנויות הבמה. ועדת הפרס ציינה את תרומתו המכרעת להחזרת מוזיקאים ישראלים לפעילות אמנותית בארץ, את חדשנותו בתכניותיו ואת פעילותו החינוכית הנרחבת ברחבי המדינה. לואיז פארנק (1875-1804) מלחינה, פסנתרנית ומורה. פארנק נולדה בפריז למשפחה בוהמיינית מוקפת אמנים, ולמדה פסנתר אצל כמה מגדולי המוזיקאים של דורה. בגיל 15 כבר פנתה אל הקונסרבטוריון של פריז כדי ללמוד קומפוזיציה, ובשל העובדה שנשים לא הורשו אז להשתתף במסלול הלימודים הרשמי לקומפוזיציה, למדה באופן פרטי אצל המלחין אנטון רייכה. בשנות ה־30 כבר הייתה פסנתרנית קונצרטים ידועה. ב־1842 מונתה לפרופסורית בקונסרבטואר של פריז, וכך הייתה לאישה היחידה במאה ה־19 שהחזיקה במשרת פרופסור מלאה במוסד. היא לימדה שם במשך 30 שנה והפכה לאחת ממורות הפסנתר המשפיעות באירופה. בנוסף לעבודתה כמלחינה וכפדגוגית, ספר האטיודים שלה אומץ בידי הקונסרבטואר כשיטת לימוד רשמית לפסנתר. כמלחינה, כתבה סימפוניות, מוזיקה לפסנתר ומוזיקה קאמרית. שני קווינטטים לפסנתר שלה זכו לשבחי המבקרים הפריזאים, והנונט שלה זכה להצלחה מסחררת ואף בוצע בידי הכנר יוזף יואכים. למרות זאת, פארנק קיבלה במשך שנים שכר נמוך בהרבה ממקביליה הגברים. הצלחת הנונט חיזקה את מעמדה הציבורי והמקצועי, ולאחר מאבק ממושך הצליחה להשיג שכר שווה לזה של עמיתיה הגברים בקונסרבטואר של פריז - הישג חריג ותקדימי בתקופתה. בזכות הישגיה האמנותיים והמאבק שלה להכרה מקצועית, פארנק נחשבת כיום לדמות מפתח בהיסטוריה של נשים במוזיקה הקלאסית ולמקור השראה לדורות של מלחינות ויוצרות.