"אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה" • משה חבושה • הרב דוד מנחם • יוני שרון (אבו טבלה)

פיוט בשבח ארץ ישראל שכתב רבי אברהם סלאמה, לפי מנגינת יהודי בבל. השיר מתאר את ההשתוקקות לציון ואת הכאב שבחורבנה בצבעים עזים. עד כדי שרבי אלעזר אזכרי בספר חרדים ייחס פיוט זה בטעות לגדול משוררי ציון רבי יהודה הלוי. אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה יְקָרָה חֲמוּדָה לְתוֹרָה וּתְעוּדָה תִּקָּרֵא דְרוּשָׁה בְּאֶמְצַע הָעוֹלָם הוּסַד יְסוֹדָתֵךְ מִשָּׁמַיִם סֻלָּם נִצָּב לְעֻמָּתֵךְ מוֹרֶה בִּשְׁלֵמוּתֵךְ כִּי אַתְּ הַנִּבְחֶרֶת פִּנָּה מְיֻקֶּרֶת וְאֶבֶן הָרֹאשָׁה רָמָה עַל גְּבוּלֵי תֵבֵל רַב יְקָרֵךְ בַּפָּז לֹא יְסֻלֶּה וּבְסַפִּיר עֲפָרֵךְ גַּם מַחְכִּים אֲוִירֵךְ וּמְאִירַת עֵינַיִם בַּת יְרוּשָׁלַיִם בִּלְבָבוֹת חֲרוּשָׁה הַר הַמּוֹרִיָּה מְעוֹנָהּ הַמִּקְדָּשׁ הַנּוֹרָא לְכִסֵּא שְׁכִינָה וַאֲרוֹן הַתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה טְהוֹרָה וְשֻׁלְחַן הַפָּנִים לְכַפֵּר עֲוֹנִים מִזְבֵּחַ נְחוּשָׁה מְקוֹם הַנְּבוּאָה וְאוּרִים וְתוּמִים וְהָאֵשׁ הַנּוֹרָא בָּאָה מִמְּרוֹמִים בְּאַרְצוֹת הָעַמִּים אֵין עֲרוֹךְ הֲדָרֵךְ בָּרוּךְ שֶׁבְּחָרֵךְ לְעַמּוֹ יְרֻשָּׁה סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה רַבָּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּחֲצִי הָעֲגוּלָה אֵצֶל הַהַרְאֵל עַיִן רָאֲתָה אֶל תּוֹכֵךְ אַשְׁרֵי חֶלְקָהּ אֶרֶץ הַחֲשׁוּקָה מֵאֲבוֹת שְׁלֹשָה לְבָבוֹת יִכְאָבוּ עֵינַיִם תִּבְכֶּינָה דְּמָעוֹת יִשְׁאָבוּ יָדַיִם תִּרְפֶּינָה יַעַן כִּי נְתוּנָה חֶמְדָּתָהּ לְחֵרֶם כְּסֻכָּה בְכֶרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה אַתְּ רַבַּת בְּרָכוֹת בְּתוֹךְ עַם סְגֻלָּה בָּךְ יֹפִי וּמַלְכוּת תִּפְאֶרֶת וּתְהִלָּה מֵאָז הֵם בַּגּוֹלָה אַתְּ רַבַּת הַמְּהוּמָה כְּאִשָּׁה שׁוֹמֵמָה מְכוּרָה נְטוּשָׁה מֵאַרְבַּע הַפֵּאוֹת שְׂרִידֵי עֲדָתֵךְ עֵינֵיהֶם תְּלוּיוֹת אֶל אַהֲבָתֵךְ עַד יָקִים חָרְבוֹתַיִךְ אָדוֹן הַמִּתְנַשֵּׂא וְאוֹתָךְ יַעֲשֶׂה בְּרִיאָה חֲדָשָׁה הוֹמִיָּה בְאֵבֶל עֲנִיָּה סוֹעֲרָה עוֹד תְּהִי בְתֵבֵל לְעוֹלָם גְּבִירָה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת לְאוֹרֵךְ יֵלֵכוּ וּבְכֵן יִתְבָּרְכוּ יַחַד אִישׁ וְאִשָּׁה