סיירת שמיים

סַיֶּרֶת שָׁמַיִם פתיחה: יֵשׁ יָמִים שֶׁאֲנִי עֲדַיִן חוֹזֵר לְשָׁם, לְאוֹתוֹ רְחוֹב, לְאוֹתָהּ שְׁנִיָּה, לְאוֹתוֹ פַּחַד. הָעִיר הִשְׁתַּנְּתָה, וְגַם אֲנִי אִתָּהּ, וּמֵאָז אֲנִי מִסְתַּכֵּל קְצָת אַחֶרֶת עַל הַשָּׁמַיִם. בית א': אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הַכֹּל נֶעֱצַר, אֶת הָרְחוֹבוֹת, אֶת הָאַזְעָקוֹת, אֶת הַלֵּב שֶׁלֹּא נִרְגַּע. אוֹפָקִים שֶׁלִּי, הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ גָּדַלְתִּי, פִּתְאוֹם הָפַךְ לְזִכָּרוֹן שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לִמְחוֹק. אֲנָשִׁים שֶׁהִכַּרְתִּי כְּבָר לֹא נִמְצָאִים פֹּה, שֵׁמוֹת שֶׁפַּעַם אָמַרְתִּי בְּקוֹל הָפְכוּ לִתְפִלָּה. וְחַיָּלִים שֶׁיָּצְאוּ לְהָגֵן וְלֹא חָזְרוּ, הִשְׁאִירוּ אַחֲרֵיהֶם עוֹלָם שָׁלֵם שֶׁל גַּעְגּוּעַ. אֲנִי הָיִיתִי שָׁם, בְּתוֹךְ כָּל הַטֵּרוּף, רָאִיתִי אֵיךְ מִלְחָמָה מְשַׁנָּה בֶּן אָדָם מִבִּפְנִים. וּמֵאָז כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל אֶל הַלַּיְלָה, אֲנִי מְחַפֵּשׂ בֵּין הַכּוֹכָבִים אֶת מִי שֶׁחָסֵר לִי בַּחַיִּים. פזמון: סַיֶּרֶת שָׁמַיִם, תִּשְׁמְרוּ עָלֵינוּ מִלְמַעְלָה. סַיֶּרֶת שָׁמַיִם, תָּאִירוּ לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בַּחֲשֵׁכָה. גַּם אִם אַתֶּם רְחוֹקִים, אַתֶּם קְרוֹבִים בְּתוֹךְ הַלֵּב, סַיֶּרֶת שָׁמַיִם אֲנַחְנוּ לֹא נִשְׁכַּח אֶתְכֶם. בית ב': יֵשׁ לֵילוֹת שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ שׁוּב אֶת הַקּוֹלוֹת, זוֹכֵר אֶת הַפַּחַד, אֶת הָרְגָעִים, אֶת הַדְּמָעוֹת. וְאָז אֲנִי נִזְכָּר לָמָּה נִשְׁאַרְתִּי לַעֲמוֹד, כִּי מֵאֲחוֹרֵי כָּל מַדִּים יֵשׁ לֵב שֶׁרוֹצֶה לַחֲזוֹר. עָבַרְנוּ אֵשׁ, אִבַּדְנוּ חֲבֵרִים בַּדֶּרֶךְ, רָאִינוּ אֲנָשִׁים הוֹפְכִים לְזִכָּרוֹן שֶׁל רֶגַע. אֲבָל בְּתוֹךְ כָּל הַכְּאֵב לָמַדְתִּי דָּבָר אֶחָד שֶׁמִּי שֶׁאָהַב בֶּאֱמֶת, אַף פַּעַם לֹא נֶעֱלָם. אָז אֲנִי מַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת, מַמְשִׁיךְ לַחֲלוֹם, גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ בַּלֵּב מָקוֹם שֶׁתָּמִיד יִשָּׁאֵר רֵיק. אֲנִי לוֹקֵחַ אֶתְכֶם אִתִּי לְכָל מָקוֹם, כִּי הַזִּכָּרוֹן שֶׁלָּכֶם הוֹלֵךְ אִתִּי בְּכָל צַעַד. פזמון: סַיֶּרֶת שָׁמַיִם, תִּשְׁמְרוּ עָלֵינוּ מִלְמַעְלָה. סַיֶּרֶת שָׁמַיִם, תָּאִירוּ לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בַּחֲשֵׁכָה. גַּם אִם אַתֶּם רְחוֹקִים, אַתֶּם קְרוֹבִים בְּתוֹךְ הַלֵּב, סַיֶּרֶת שָׁמַיִם — אֲנַחְנוּ לֹא נִשְׁכַּח אֶתְכֶם. וְאוּלַי אַתֶּם רוֹאִים אוֹתָנוּ עַכְשָׁו, רוֹאִים שֶׁאֲנַחְנוּ עֲדַיִן מַמְשִׁיכִים. לֹא כִּי שָׁכַחְנוּ, אֶלָּא כִּי אַתֶּם הַסִּיבָּה שֶׁאֲנַחְנוּ זוֹכְרִים כַּמָּה הַחַיִּים יְקָרִים. סַיֶּרֶת שָׁמַיִם, תִּשְׁמְרוּ עָלֵינוּ מִלְמַעְלָה. סַיֶּרֶת שָׁמַיִם, תָּאִירוּ לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בַּחֲשֵׁכָה. וְכָל כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם יַזְכִּיר לִי שֶׁאַתֶּם שָׁם, סַיֶּרֶת שָׁמַיִם — עַד שֶׁנִּפָּגֵשׁ שׁוּב אֵי שָׁם. לֹא שָׁכַחְנוּ. לֹא נִשְׁכַּח. אַתֶּם אִתָּנוּ... גַּם בַּשָּׁמַיִם.