הדרן עלך יומא

שיר סיום למסכת ליומא שבוע לפני שהצום כבר מתחיל, לוקחים את הכהן – זה נוהל רגיל, מביתו החמים אל לשכת פרהדרין, ושם הגמרא כבר פותחת ב"דין": האם מי שגר פה בעל כורחו שבוע, חייב במזוזה כמו בבית קבוע? זקני בית הדין מלמדים ת'הלכות, והוא קורא ושונה את סדר העבודות. ובלילה, שלא ינמנם על הכר – פרחי כהונה עושים לו משמר: מכים באצבע צרדה מול פניו, ואם הוא מנקר ונרדם לו עכשיו – אומרים לו לעמוד ברגל יחפה, והקור של השיש מעיר אותו בשליפה! אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים! אחת למעלה – ושבע לכיוון הרגליים! חמש טבילות, עשרה קידושים, מזהב ללבן – מחליפים מלבושים! אחת ושלוש, אחת וארבע – סופרים בזהירות, כי פה בקודש הקודשים אסור לעשות שום טעות! בוקר עולה, וכולם במתח, מי יזכה בתרומת הדשן בפתח? פעם רצו על הכבש כמו במרתון, עד שכהן דחף חבר – ונגמר באסון! ופעם אפילו נשלפה שם סכין, דאגו רק לטומאת הכלים – איך אפשר להבין?! אז כדי שקדושה לא תהפוך לדורסנית, תיקנו הגרלה – "הפייס" בתוכנית! פתאום צעקה מראש הבניין: ברקאי! האיר המזרח! לא בחברון, כמובן! הכהן הגדול במסע הלבשה, שום תצוגת אופנה לא הייתה כה קשה: תריסר פיות לכיור של בן קטין המוכר, מקדש ומחליף חליפות בקצב מסחרר! בחוץ הוא נוצץ בבגדי הזהב, אבל פנימה? רק לבן, בלי שום רבב! כי "אין קטגור נעשה סנגור", אחרי חטא העגל – הזהב פה אסור! איך תבקש סליחה ותביא כפרה, באותו הזהב שעשה ת'צרה?! אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים! אחת למעלה – ושבע לכיוון הרגליים! חמש טבילות, עשרה קידושים, מזהב ללבן – מחליפים מלבושים! אחת וחמש, אחת ושש – סופרים בזהירות, כי פה בקודש הקודשים אסור לעשות שום טעות! ליד הקלפי שני שעירים תאומים, שווים במראה, בקומה ובדמים. גורל אחד "לשם", והשני "לעזאזל", והלב מבקש כפרה לישראל! נכנס עם מחתה וקטורת דקה, על אבן השתייה (כי הארון בגניזה עמוקה). יוצא לתפילה קצרה – להרגיע את ירושלים, שלא יחשבו שמת ותפרוץ חרדה בינתיים! ואז שב עם הדם של הפר והשעיר, להזות ולספור בקצב מהיר! ובחוץ – השעיר כבר מובל למדבר, עשר סוכות למשלח בדרך להר. בכל סוכה אומרים לו: "הרי מזון והרי מים", עד לצוק הגבוה מתחת שמיים. חצי חוט זהורית לסלע, וחצי בין הקרניים, דוחפים אותו מטה – ופותחים זוג עיניים: "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו!" הזהורית הפכה לבנה – והכול כבר הבינו! ובפרק שביעי – קריאה בתורה, והנה הרגע: יום טוב לכהן שיצא בשלום, ללא פגע! אך רגע לפני שסוגרים ת'מסכת, פרק שמיני אל העם כבר הולכת: חמישה עינויים, צמים ובוכים, אבל פיקוח נפש דוחה ת'חוקים! עוברה שהריחה? מאכילים עד שתשוב נפשה, כי לשמור על החיים – זו שיא הקדושה! ובסוף – המסר הכי מהותי: יום כיפור לא מכפר על עוון חברתי! מהפייס של הבוקר – לרוץ לפייס ת'חבר, לא בהודעה בקבוצה – פנים אל פנים לדבר! ורבי עקיבא חותם: "אשריכם ישראל!" מי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים, האל! כמו מקווה לטמאים – כך אבינו שבשמיים, מטהר את כולנו באהבה, בלי כיור ובלי מים! אחת, אחת ואחת, ועד אחת ושבע! סיימנו את יומא – והלב כבר שבע! נגמרו הטבילות, נגמרו הקידושים, הדרן עלך יומא – לעוד סיומים וחידושים! הדרן עלך מסכת יומא! אשריכם ישראל!