ח"כ אורי אורבך על ערוץ 10 וחופש התקשורת

"מוטב לחיות במדינה שבה התקשורת מפילה את הממשלה מאשר במדינה שבה הממשלה מפילה את התקשורת...זכותנו לעמוד על כך שייאמרו עלינו דברים נכונים, אבל זה נכון לא רק לגבי השלטון, זה נכון לגבי כל אזרח. והפיתוי הגדול הזה שלנו, הפוליטיקאים, הוא כל הזמן להתחכך ולריב עם התקשורת, ולהראות להם. ותעלו, ותעמדו בזיכיון, וברשיון. זה לא מביא אותנו לשום מקום, חוץ מלתחושה שאין פה מספיק חופש...כל מה שלא מתפרסם משיקולים לא עיתונאיים הוא פגיעה בדמוקרטיה ובתקשורת החופשית, והמבחן הוא לא מה מתפרסם -- שגם זה חשוב בפני עצמו -- ולכן אין לנו להתנאות כל כך בחופש הגדול. חופש זה חופש, ולא חופש על-תנאי. זה מה שאני אומר לגבי אחריותה של המדינה, באמצעות הממשלה, לתקשורת חופשית. האיפוק. אבל יש גם בהחלט מלה לתקשורת. תקשורת חופשית זו תקשורת שהיא חופשית לבקר את הממשלה, והיא חופשית גם לתמוך בממשלה. כל עיתונאי ודעתו, אפילו לכל עיתון מותר שיהיה קו. אבל תמיכה -- או התנגדות לממשלה -- צריכה לבוא מתוך החופש של התקשורת, ולא מתוך האינטרס הכלכלי, לא מתוך האינטרס העסקי, לא בגלל תחרות עם כלי תקשורת אחר. כי ברגע שאתה מפרסם דברים עוינים לממשלה או לשר פלוני, או שתומכים בו, לא כי זאת העמדה האמיתית, המצפונית, הערכית של העיתונאי, של העורך של העיתון, אלא משום שכך ייטב לעיתון, אלא משום שכך אני אנצח בתחרות, זאת לא תקשורת חופשית. וכשהתקשורת לא משתמשת בחופש הגדול המוטל -- המונח בידיה באופן חופשי, זה אסון לדמוקרטיה כמעט כמו שהממשלה לא מעריכה את החופש. משום שאנשים מאמינים לעיתון לעתים קרובות, אולי בצדק, מאמינים לעיתון הרבה יותר משהם מאמינים לממשלה. זו העבודה של העיתון, להביא לנו מידע. זה מקור המידע העיקרי שלנו, לעתים קרובות היחידי. ואם אנחנו רואים יום אחרי יום בעיתונים ובכלי תקשורת שלא האמת היא נר לרגלי העיתון, אלא אינטרס אחר, שיקול עסקי, שיקול זר, אנשים מאבדים אמון בתקשורת. וכשהם מאבדים אמון בתקשורת הם מאמינים לאנשים בממשלה שאומרים שזאת לא תקשורת חופשית אלא אינטרסנטית. ולכן, רבותי, לסיום, גם חברי הכנסת וגם עיתונאים, וגם כל השומעים והצופים בנו, תקשורת חופשית זה ערך מרכזי בדמוקרטיה. חופש הביטוי הוא נשמת אפה של דמוקרטיה. צריך לנהוג בה בקדושה -- לא דתית, אבל בקדושה אזרחית -- גם אם אנחנו הממשלה, הכנסת, הרגולטור, המחוקק, ובוודאי אם אתם העיתונאים, המו"לים, מנהלי התקשורת. כי בלי זה נחיה במדינה שבה ממשלה מפילה עיתונים, ולא במדינה שבה עיתונאים יכולים להפיל ממשלה.