הרב אופיר טביב: הספירות והנפש חלק א'

הספירות והנפש 1. בראשית פרק א פסוק כז (פרשת בראשית) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם: 2. רד"ק בראשית פרק א פסוק כז (פרשת בראשית) ויברא אלהים את האדם בצלמו - בריאה זו על הנפש נאמרה כמו שאמ' בצלמו לפיכך אמר ויברא להבדיל בין הגוף ובין הנפש כי בסיפור יצירת גופו אמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, כי אין לשון יצירה נופל על הנפש כי איננה גוף אלא לשון בריאה וכן לשון מעשה נופל בין על מה שאינו גוף בין על מה שהוא גוף. 3. זוהר כרך ג (במדבר) פרשת במדבר דף קיז עמוד א ר' אבא פתח (בראשית א) 'ויברא אלהים את האדם בצלמו' וגו', האי קרא אתמר, ת"ח בשעתא דברא קודשא בריך הוא לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא וחוו דחלין קמיה כלא. 4. רבינו בחיי בראשית פרק א פסוק כז (פרשת בראשית) ויש בכתוב הזה ענין עמוק חתום באוצרות המקובלים מבקשי ה', כי הוא סוד בנין עשר ספירות אשר האדם כלול בהם ותבניתו דוגמא להם...ועתה שמע פרוש הכתוב וכל המיחד יחוד שלם ראוי שיכוין לבו לזה: ראש האדם שהוא כבוד לכל הגוף כנגד הכתר, שהוא ראש לכל הספירות, וכתיב: (תהלים קיט, קס) "ראש דברך אמת", וכתיב: (שיר השירים ה, יא) "ראשו כתם פז". מוחו וחכו של אדם כנגד החכמה שהיא פנימית, וכתיב: (שיר השירים ה, טז) "חכו ממתקים", וכן במלת "חכמה" נרמז מוח חיך, לשונו נגד הבינה שהיא מוציאה כל הכחות לאור, הוא שכתוב: (שם) 'וכלו מחמדים', כן הלשון מוציא ומגלה כחות המחשבה. וכבר ידעת בקבלה כי הכתר והחכמה והתשובה הכל דבר אחד, וכן ביצירת האדם המוח והחיך והלשון באבר הראש הכל דבר אחד, זרועותיו של אדם לימין ולשמאל כנגד החכמה (מה"ק – בספר נפתלי מעיר שזו טעות וצריך להיות כן: הזרועות הם חסד וגבורה נקראו זרועות עולם וזהו שאמרו בספר יצירה וכו'), וזהו: וברית הלשון מכריע בינתים, שהרי התשובה כנגד הלשון, הרי לך ה' ספירות עליונות, התפארת כנגדו באדם משיכת הגוף, וכן התפארת כח וחזוק לכל הספירות, ועל התפארת אמר משה ע"ה: (במדבר טז, כב) "אל אלהי הרוחות לכל בשר", הרגלים באדם, שוק ימין ושוק שמאל כנגד הנצח וההוד, ברית מילה באדם כנגד יסוד הנקרא צדיק הנקרא ברית מכוון באמצע, וזהו ברית מילה מכריע בינתיים...וכאשר ראה אחר השלמת הגוף שלם ונשאר מלכות קצוץ אמר שמא ח"ו שתי רשויות יש, ולא נתן אל לבו שהוא היה הלב, ועליו אמר ''ויתעצב אל לבו', ועליו הביאו חכמי האמת המשל הנמרץ מן הסרסור והאדריכל, והוא האתרוג שאמרו רז"ל (ויק"ר ל, יג) שדומה ללב, והוא בפני עצמו אינו נאגד עם הלולב, אבל הוא מעכב במיני הלולב שאין המצוה שלמה אלא עמו, והמשכיל יבין. וכאשר ישיג האדם הענין הגדול הזה יאורו עיניו ויוכל להרחיק מן התורה והאמונה כל דופי וכל דבה, ויהיה הכל ברור כשמש לפניו שאין שם לא דמות ולא צורה כלל, וכן העידה התורה במעמד הקדוש: (דברים ד, טו) "כי לא ראיתם כל תמונה", וכתיב: (דברים ד, יב) "ותמונה אינכם רואים", אבל הדברים נאמרים כן בהכרח, והכל דוגמא, כי היצירה התחתונה האחרונה דוגמת האצילות העליונה.