שיר הפרטיזנים (אל נא תאמר) - מקהלת הקיבוץ הארצי (1956)

הוקלט ב24/1/56, בעיבוד אברהם דאוס. המילים המקוריות של הירש גליק, התרגום של שלונסקי, הולחן של האחים פוקראס המילים מתוך הספר "קובץ שירי עם עבריים" (התשי"ח) של אליהו הכהן, הציורים פרי עטו של יעקב גוטרמן. אפשר לומר הרבה על השיר, אבל בספריה הלאומית נותנים את התקציר הבא: "שיר הפרטיזנים" הולחן על ידי האחים דימיטרי ודניאיל פוקראס בשנת 1937 למילים שכתב במקור המשורר הרוסי אלכסיי סורקוב עבור הסרט הסובייטי "בנים של העם העַמֶל" ונקרא "לא ענני גשם הם, אלא ענני סער". את הלחן של האחים פוקארס הכיר הירש גליק, שהיה משורר ופרטיזן יהודי בתקופת מלחמת העולם השניה ואסיר בגטו וילנה. בשלהי ניסן של שנת 1943, עם הגיע הידיעות על דבר המרד בגטו ורשה, כתב גליק מילים חדשות ללחן, בהשראת גבורתם של מורדי ורשה ומתוך תחושה שגורלם של יהודי גטו וילנה צפוי להיות דומה. השיר של גליק, שנקרא במקור "זוֹג נִיט קֵיין מוֹל" (ביידיש: "אל נא תאמר", על פי מילות הפתיחה שלו), הינו המנון לוחמים ההולכים אל הקרב בראש מורם, עם תקווה שהם יצאו מן המלחמה בחיים ועם נכונות לקדש את מותם, אם יפלו. השיר יצא מתוך הגטו ונפוץ בכל רחבי אירופה, נתן תקווה לאסירים, לוחמים, פרטיזנים יהודים ושאינם, ולרבים שנרדפו במהלך השואה. כמו כן, הגיע השיר לקהילות יהודיות בכל רחבי העולם וביניהן לישראל, שם תרגם אברהם שלונסקי את השיר לעברית לראשונה, בשנת 1945. לאחר סיום המלחמה, כאשר נודע לאחים פוקארס על המילים החדשות שכתב גליק ללחנם, הם הודו בהתרגשות שהלחן שכתבו התבסס על מבנה של שיר יידי ישן שהם שמעו בילדותם, "אויפן פריפעטשיק" (ביידיש: "בחדר הקטן"), ובכך סגר השיר מעגל בכך שחזר למקורותיו היהודיים. למרבה הצער, הם לא זכו לפגוש את גליק, שחייו הלכו בעקבות המילים שכתב והוא מצא את מותו בלחימה נגד כוח נאצי שנתקל בחבורת הפרטיזנים ממנה היה חלק. שנים לאחר מכן, "אויפן פריפעטשיק", הפך לשיר קינה וגעגועים לחיים שנגדעו ואבדו בשואה ואף קיבל מעמד איקוני בסרטו של סטיבן שפילברג, "רשימת שינדלר", וזכור כפס הקול המלווה את מבטו של אוסקר שינדלר בעת שהוא צופה בילדה במעיל אדום אשר מובלת להשמדה. "שיר הפרטיזנים" לעומתו, הפך להמנון של גבורת המתנגדים והשורדים את השואה והפך לאחד מן השירים המזוהים ביותר עם הביטוי "שואה וגבורה" ועם טקסי הזיכרון המתקיימים מידי שנה בשנה.