פודקאסט I תורה של חירות עם דב אלבוים I עונה 2 - פרשת האזינו

לעשות פשעים ולהגיד שזה "לשם שמיים": האזהרה המטלטלת של פרשת האזינו | תורה של חירות השבוע אנחנו מגיעים לפרשת האזינו, רגע לפני יום כיפור וסיום מחזור הקריאה בתורה, ומתחילים את שנת תשפ"ז. משה רבנו נושא את נאום הפרידה שלו, אך הפעם לא בפרוזה – אלא בשירה אפית, נבואית, שמופנית לא רק לנוכחים שם בערבות מואב, אלא לכל הדורות. משה מעיד עליו את השמיים והארץ, ומבקש שדבריו יחלחלו אלינו ברכות, "כמטר" ו"כטל", ולא בסערה אלימה. החידוש העצום בשירה הזו נמצא באופן שבו משה מגדיר את אלוהים: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא". בעולם עתיק של יוון ורומא, שבו אלים תוארו כרוצחים, אנסים וכוחניים, תפיסתו של משה שמגדירה את אלוהים בראש ובראשונה כ"אלוהי הצדק והמשפט" הייתה מהפכה של ממש. אבל אז משה פונה אל העם במילים קשות: "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם", "דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל". מדוע? דרך תרגום אונקלוס נגלה שהנבלות של העם החלה עוד בהר סיני, כשהם דחו את ההצעה לתורת חירות ישירה, וביקשו להשתעבד ל"תורה של עבדות" ולעגל הזהב. אך השיא של הפרק מגיע עם פרשנותו החריפה של הנצי"ב מוולוז'ין. הנצי"ב הסביר שהדור של חורבן בית שני נקרא "עיקש ופתלתל" משום שהממסד הדתי אז ביצע את העוולות הקשות ביותר, כולל שפיכות דמים של מתנגדים, אך עטף את הכל בתירוץ השקרי של "לשם שמיים". העיוות הזה – לקחת מעשים רעים ולתרץ אותם כרצון האל – קיים גם בימינו, כשיש גורמים שמנצלים את המילים "לשם שמיים" לטובת אינטרסים, שחיתות ופגיעה בחירות. שנה חדשה - קורסים חדשים ! למידע נוסף: אימייל: Beitmidrash77@gmail.com לאתר בית המדרש: https://www.beitmidrash.org.il לשליחת הודעת וואטסאפ: נועם - 052-900-1756