איך מקשיבים כשחושבים שיודעים הכול? על סקרנות בתוך מחלוקת

כשאנחנו פוגשים אדם שחושב אחרת מאיתנו, לא פעם נדמה לנו שאנחנו כבר יודעים מה הוא חושב, במה הוא מאמין ומה מניע אותו. אבל האם אנחנו באמת מקשיבים לו, או בעיקר לתמונה שכבר יצרנו עליו? בפרק השלישי בסדרה על שיח ומחלוקות בחברה הישראלית, אנחנו עוסקים ברעיון *״עמדת אי־הידיעה״* מתוך הטיפול הנרטיבי — היכולת להניח לרגע את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, להתעניין באמת באדם שמולנו ולשאול שאלות מתוך סקרנות. איך אפשר לפגוש את האדם שמעבר לתוויות ולהגדרות? מה קורה כשבמקום למהר להגיב או לשכנע, אנחנו מנסים להבין מה חשוב לו, מה מדאיג אותו ואיזו משמעות הוא מעניק לדברים? אנחנו מדברים גם על האפשרות להיות מופתעים, ללמוד זה מזה ואפילו להיות מושפעים מהשיחה — מבלי לוותר על הערכים והעמדות שלנו. *ולפעמים, מתרחש משהו מיוחד:* מתוך ההקשבה והסקרנות נוצרת הפריה הדדית. כל אחד מביא את עולמו, אך גם מאפשר לעולמו של האחר לגעת בו, להרחיב את נקודת מבטו ואולי אפילו להזיז משהו בתוכו. לא בהכרח משתכנעים או משנים עמדה, אבל נפתחת אפשרות ללמידה, להשפעה הדדית ולצמיחה. *המחלוקת לא חייבת להיפתר כדי שמשהו במפגש בינינו ישתנה.* זהו הפרק השלישי והאחרון בסדרה העוסקת בשיח ובמחלוקות בחברה הישראלית. מוזמנים לצפות, לשתף ולספר בתגובות: מתי בפעם האחרונה שיחה עם אדם שחושב אחרת מכם גרמה לכם לראות משהו באור חדש? #בחירות_בישראל #שיח_פוליטי #טיפול_נרטיבי #שיח_מכבד #החברה_הישראלית #הקשבה #מחלוקת