הרב אליהו עטיה - חיי מוהר''ן שיחות ד-ו, איך להפיל ולהשפיל הרשעים? ומאמרי רבה בר בר חנה.

ד (ד) כשאמר התורה ראיתי מנורת זהב בסימן ח' בשבת חנכה תקס"ג, ושם מדבר איך להפיל ולהשפיל הרשעים בחינת (תהלים קמז) "משפיל רשעים עדי ארץ" עין שם, ואז באותה העת הפיל והשפיל רשע אחד מפרסם שהיה בנעמרוב, שהיה לאנשי שלומנו יסורים ממנו, וספרו לפניו זכרונו לברכה. ואחר חנכה אחר שאמר התורה הנ"ל בשבת חנכה היה להרשע הנ"ל מפלה גדולה. גם אז אמר הלצה כשתסעו וישאלו אתכם מה פעלתם תאמרו "רוח" וכו'. והאמת כן הוא שפעלנו רוח חיים, שקבלנו ממנו להשלים כל החסרונות כמבאר בהתורה הנ"ל. גם אחר אמירת התורה רקד הרבה כי באותה השנה רקד הרבה כמה פעמים: ה (ה) התורות שנאמרו על מאמרי רבה בר בר חנא (בלקוטי מוהר"ן א' - ט"ו) אמר רבנו זכרונו לברכה שאמרם בשם אומרו הינו בשם רבה בר בר חנא בעצמו. גם בעת שהתחיל לגלות תורות על מאמרי רבה בר בר חנא אז ספר שרבה בר בר חנה בא אליו ושחר פניו ואמר מדוע אינו משים לב להמאמרים שלו, ובקש אותו על זה שישים לבו עליהם, והוא יגלה לו בהם חדושים נפלאים ונוראים: ו (ו) סימן ט"ז רבי יוחנן משתעי. זאת התורה אמר בשבת בשחרית באמצע הקיץ תקס"ג. ואז נתקבצו אליו פתאם על אותה השבת, כי לא היה אז זמן קבוץ כלל (כמבאר במקום אחר (לקמן קכו) שעקר זמן הקהלה והקבוץ בקביעות על פי דעתו היה שש פעמים בשנה), ובתחלה הקפיד קצת ואמר שאנו עושים לעצמנו שבתים. הינו כי הוא בעצמו עשה וקבע לנו שבתים לבוא אז אצלו ועכשיו עשינו לעצמנו שבת על קבוץ. ואחר כך אמר אני הייתי רוצה לעשות איזה ענין אודות הגזרות שקורין פונקטין שנשמע בעולם שרוצים לגזר על ישראל חס ושלום, הינו שהיה רוצה לעסק להמתיקם ולבטלם. אך כשאני בעצמי מה אני, כי אני בעצמי איש פשוט, על כן נתקבצו העולם פתאום כדי שאוכל לעשות מה שאני צריך לעשות בזה. ואמר אז ענין הנדפס בסימן קס"ו שאצל אלישע כתיב פעם אחת אלישע סתם, ופעם אחת איש אלקים. ואיתא (זהר שמות מד.) שכשהיה בעצמו נקרא אלישע סתם, וכשהיו בני הנביאים אצלו נקרא איש אלקים. ואמר אז תורה שתי פעמים. בליל שבת אמר התורה (סימן כד חלק א) אמצעותא דעלמא היכא, שמדברת שם מתשעה היכלין דלא אתדבקין ולא אתידעין ולית מאן דקימא בהו וכו', ובבקר בסעדת שחרית אמר התורה הנ"ל שהיא רבי יוחנן משתעי וכו'. ודמיא עינה כתרי סהרא ואמר אז שיש שבעים אמות, והם כלולים בעשו וישמעאל. שזה כלול משלשים וחמש אמות, וזה כלול משלשים וחמש אמות. ולעתיד יכבשו אותן שני משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ויש צדיק אחד שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו. עוד אמר אז כמה דברים יותר ממה שנדפסו, ואז נשבר השלחן מרב העולם שדחקו עצמן עליו. והקפיד ואמר וכי גויים יושבים אצלי על השלחן, וכי עכשו ימות המשיח שיתקרבו גויים לצדיקים כמו שכתוב (ישעיה ב): "ונהרו אליו כל הגוים". וזה הפסוק שיך להתורה רבי יוחנן משתעי הנ"ל עין שם כי כך היה דרכו שכל שיחתו היה שיך להתורה שעסק בה אז כמבאר במקום אחר (לקמן קכו, רמג). ובאותה השנה עסק הרבה מאד בענין הפונקטין, והצטער עליהם הרבה מאד, ואמר כי לא דבר רק הוא, והקפיד מאד על האומרים שבודאי לא יתקימו הפונקטין, כי איך אפשר שהשם יתברך יעשה חס ושלום זאת לישראל. והוא זכרונו לברכה אמר כמה פעמים שהוא שטות, כי הלא מצינו שכבר היו כמה גזרות קשות על ישראל רחמנא לצלן מעתה. ועוד דבר מזה הרבה שצריכין להתפחד מאד מאלו הגזרות הנשמעים רחמנא לצלן, ושלא להחזיק אותם לדבר קל, רק צריכין להעתיר ולהתפלל ולצעק ולהתחנן הרבה הרבה לפני השם יתברך, אולי יעתר ה' שנזכה לבטלם, כי בודאי תפלה וצעקה מועיל תמיד. ועין בהשיחה (לקמן קטז) השיכה להתורה לשמש שם אהל בהם, שם מבאר עוד כמה וכמה היה מתיגע אז בעתים הללו על אודות הפונקטין שנשמעו אז, והן הן הגזרות שיצאו בימינו בעוונותינו הרבים שש עשרה שנה אחר הסתלקותו, ובזכות תפלתו נתעכבו עד הנה. והלואי היו ציתים אותו להרעיש ארץ ומלואה מקדם לעסק הרבה בתפלות וצעקות להשם יתברך כרצונו בודאי היו מתבטלין לגמרי: