הלכות קדיש חלק ו | "יהא שמיה רבא" - כ"ח אותיות או כ"ח תיבות, מנהגים וחילוקי דינים | רבי דוד בכר

לצפיה ביוטיוב הכנסו:    • הלכות קדיש חלק ו | "יהא שמיה רבא" - כ"ח או...   לצפיה שמיעה והורדת השיעור באתר: https://mikdashmelech.co.il/drive/i/1... לכל השיעורים בנושא הלכות ומנהגים https://mikdashmelech.co.il/drive/f/1... כשעונים הקהל "אמן. יהא שמיה רבא וכו'" עד היכן צריך לומר? כתב רבי דוד אבודרהם (עמ' עט) וז"ל: יש אנשים שעונין אמן יהא שמיה רבא מברך וכו' עד ואמרו אמן. ואני קבלתי מרבותינו שאין לענות אלא "אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" בלבד. וכן נראה מדברי רבינו סעדיה [גאון] בסידורו. וכן כתוב בשם הרא"ש. והטעם כי יש עד 'עלמיא' ז' תיבות וכ"ח אותיות , ומילת אמן אינה מן המניין כי הוא עונה על מה שאמר ש"צ יתגדל ויתקדש. ולפי זה צריך לומר 'ולעלם עלמיא' כדי שיהיו כ"ח אותיות. ועוד כי כן הוא לשון הפסוק שאמרנו למעלה . עכ"ל. וגם בכל בו סימן ז כתב שצריך שיהיו ז' תיבות – כנגד ז' רקיעין. וכ"ח אותיות – כנגד מה שאנו עונין "ועתה יגדל נא כח ה'". עוד כתב שם כי בפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ" גם כן יש ז' תיבות וכ"ח אותיות. וכן בפסוק שקודם עשרת הדברות (שמות כ א) "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" יש ז' תיבות וכ"ח אותיות. ועל זה סמכו בדרש כל העונה אמן יהא שמיה רבא כאילו נעשה שותף למעשה בראשית, ונחשב לו כמו ששמע עשרת הדברות מפי הדיבור לקיים מה שנאמר "כח מעשיו הגיד לעמו". ועל כן אמרו רבותינו ז"ל על העונה אשי"ר בכל כחו וכו' ומתכוין לדקדק בכ"ח אותיות שבו, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ולפי זה צריך להזהיר שלא לומר ולעלמי עלמיא (בתוספת וא"ו), כי יהיו בו כ"ט תיבות. אלא לעלם לעלמי עלמיא ויתברך . עכת"ד. וכתב על זה הבית יוסף בסימן נו ס"ג 'ולי נראה שאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים בשביל שום דרשה, וכיון שקבלנו מקדמונינו לומר 'ולעלמי עלמיא' (בתוספת וא"ו) כל המשנה ידו על התחתונה. ושמעתי שיש מקיימים גירסת ולעלמי עלמיא עם מה שאמרו שצריך שלא יהיו יותר מכ"ח אותיות, ואומרים כי תיבת 'שמיה' חסר יו"ד כי כן הוא בדניאל (ב כ)'. עכ"ל. על כל פנים מכל הנ"ל מבואר שיש לענות רק עד 'ולעלמי עלמיא' ותו לא. וכן מבואר מדברי הרמב"ם (בנוסח הקדיש) שכתב 'ובעת שהוא אומר תחילה ואמרו אמן, כל העם עונים "אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא", וכשהוא אומר "יתברך" כל העם עונים אמן . מבואר שיש לענות רק עד "לעלם ולעלמי עלמיא", ותו לא. וכן נראה מסםר הפרדס לרש"י ז"ל, ומהר"י אבוהב שצריך לענות עד "עלמיא" בלבד. אולם מהר"י אבוהב כתב בשם 'ויש אומרים' לענות בקדיש כ"ח תיבות. שכ"ח תיבות יש מ"יהא שמה רבא" עד "דאמירן בעלמא". והביא הבית יוסף שמצא באיזה סידור שכולל דברי כולם, כי אם אמר עד "עלמיא" די בכך, אבל אם המשיך ואמר "יתברך" צריך להמשיך עד "ואמרו אמן" ולא עונה אמן אחר עצמו. והקשה הב"י על דברי האומרים שצ"ל עד "עלמיא", שלכאורה מדברי המדרש לא משמע כן, שרבי אלעזר ב"ר יוסי אמר כי פעם אחת היה מהלך בדרך ומצא אליהו ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעונים, אמר לו, מה אלו טעונים, אמר לו אף וחימה, למה? לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר בין קדיש לברכו, בין ברכה לברכה, בין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך. ומשמע שצריך גם לומר יתברך ולא לעצור בעלמיא. ונדחק שם ליישב, אך סיים בזה"ל: "ומכל מקום נראה שצריך גם היחיד שלא להפסיק בין עלמיא ליתברך שהרי המדרש סתמא קאמר" עכ"ל. ובשם ה"ר יוסף גיקטלייא הביא, שהמפריד בין עלמיא ליתברך כאילו הפריד וקיצץ בנטיעות. וכך פסק בשו"ע שם סעיף ג "העונים עד 'לעלמי עלמיא' בלבד, טועים הם, כי אסור להפריד בין 'עלמיא' ל'יתברך'". ובביאורי הגר"א כתב איפכא, דמהמדרש הנ"ל קצת משמע כדעת האומרים לענות עד עלמיא, שכן אמר ממי שמספר בין פרק לפרק ובין ברכה לברכה ואלו מקומות שהיחיד מסיים בהם ורק שומע מהש"ץ, דכיון שדרך ההדיוטות לדבר ביניהם אחר שסיימו מלומר, אמר שגם שם יש קפידא גדולה רק צריך שישתוק וישמע מהש"ץ. ולפ"ז היחיד צריך לענות רק עד עלמיא, ובכל זאת אסור לו לספר בין עלמיא ליתברך אף דחשיב בין הפרקים, רק ישתוק וישמע מהש"ץ. ובמג"א סק"ט, דמהב"י משמע שצריך לומר כל הנוסח של יתברך עד דאמירן בעלמא, כ"ח תיבות. וכן כתב בשל"ה. אלא שהמג"א כתב ע"ז 'ולי נראה מנהג קדמונים עיקר שהיו אומרים עד יתברך בלבד... ובפרט כשהחזן אומר במהירות ויצטרך הוא למהר יותר לסיים קודם החזן.. והמהירות מבטל הכוונה, לכן טוב לשמוע מהש"ץ' עכ"ל. ונראה שהגר"א והמג"א נחלקו עד היכן עונה, דמהגר"א משמע עד עלמיא בלבד כי שם הוא סיום השבח, ומהמג"א משמע עד יתברך. אכן כתב המ"ב ס"ק טו שיש מקומות חלוקין במנהגם בעניין זה, ואם יאמרם בשתי נשימות גם להגר"א שרי. ואם עומד במקום שאינו רשאי להפסיק בו, יאמר רק עד עלמיא [חיי אדם]. לסיכום: דיעה א': עד עלמיא. דיעה ב': עד יתברך. דיעה ג': עד דאמירן בעלמא. וכתב בכף החיים אות לג , שאפילו שמדברי השו"ע שכתב לא להפריד בין עלמיא ליתברך אין גילוי מפורש עד היכן עונה, מכל מקום כיון שדעת רבינו האריז"ל שצריך לענות כל הכ"ח תיבות עד דאמירן בעלמא, הכי נקטינן. ואפילו עומד באמצע ק"ש וברכותיה, עונה כל הכ"ח תיבות. ומה שמהר"י אבוהב אסר לענות באמצע ק"ש רק עד עלמיא, זהו משום שהוא מחלוקת הפוסקים הפשטנים ולדיעה אחת עובר איסור אם ממשיך לענות. אבל לפי האריז"ל אין חילוק. אולם בשו"ת יביע אומר חלק א סימן ה העלה להלכה שאם הוא באמצע ק"ש וברכותיה, מקום שאין להפסיק בו, לא יענה רק עד יתברך . ואף שמרבינו האריז"ל משמע שעניית אשי"ר עד עלמיא הוא חיוב מעיקר הדין ולא רק מנהג טוב, על כל פנים לדעת רוב הפוסקים קדושה וקדיש הוי מילתא דרבנן, וספיקם לקולא. וממ"נ אם שותק ושומע כל הכ"ח תיבות מהש"ץ, יוצא בזה יד"ח מדין שומע כעונה. והוא הדין בכל הנ"ל אם נמצא באמצע אמירת 'ברוך שאמר' או בין 'יהיו לרצון' הראשון ל'יהיו לרצון' השני שבסוף תפילת עמידה, שעונה שם חמשה אמנים ובאשי"ר עונה ...