הספר הראשון בתולדות האנושות: גילגמש

כבר לפני יותר מ-4,000 שנה עסקו עלילות גילגמש, שתורגמו עתה מחדש, באחת השאלות הגדולות של הפילוסופיה המודרנית: מה יישאר מאיתנו אחרי שנמות? יש משהו כמעט בלתי נתפס במפגש הראשון, המודרני, עם עלילות גילגמש, אפוס היסטורי רחב יריעה, שהחל לקרום עור וגידים בכתב יתדות במאה ה–21 לפני הספירה. לא רק משום שמדובר ביצירה ספרותית אדירה, אלא משום שהיא מסמנת את ראשיתה של הספרות הכתובה בתולדות האנושות. זהו, ככל הידוע לנו, האפוס הכתוב הראשון בעולם, והמפגש עמו מחייב אותנו למאמץ מנטלי יוצא דופן: האם אנחנו מסוגלים להשיל מעלינו, ולו לרגע, את כל המטען הספרותי שנצבר בתודעתנו, את דוסטויבסקי, את פרוסט, את עגנון, את קפקא, ולנסות לקרוא את היצירה כאילו לא קדמה לה שום ספרות אחרת? רק אז נוכל לדמיין את אותו תושב שומר, אכד או אשור, האוחז בידיו לוחות טין וקורא לראשונה בחייו יצירה ספרותית כתובה ברמה אמנותית מפתיעה באיכותה, אף לקורא המודרני. להערכתי, אין מנוס מלהניח שאדם זה הכיר היטב יצירות בעל־פה בעלות אותה איכות לשונית וספרותית. סביר להניח שחלקים מעלילות גילגמש כבר התקיימו במסורת שבעל־פה זמן רב קודם לכן. אולם הופעתה הראשונה של יצירה כתובה סימנה מהפכה מרחיקת לכת. האיכות הספרותית המפתיעה של היצירה מלמדת כי היא לא נוצרה לפתע יש מאין. היא תוצר מרשים של תרבות עירונית מפותחת, שנשענת על מסורת ארוכה של שירה, סיפור ומיתוס. השפה האכדית המשוכללת, שעל עושרה עמדו האשורולוגים נתן וסרמן ויורם כהן בתרגומם החדש (הוצאת כרמל, ירושלים, 2026), מעידה, ללא ספק, כי במשך אלפי שנים קודם לכן התקיימה בשומר שפה תחבירית עשירה ומורכבת, בשלב הדיבור שקדם לכתב.