פרשת נח תשפ'ז - אורות הראי'ה קוק על הפרשה - יחס נכון לתרבות המערב בפרשת נח

1. בראשית ט, כז' - יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן (אלקים) בְּאׇהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ (לשם וליפת). 2. רבינו בחיי - יפת אלהים. ברך ליפת בהרחבת הגבול …. כי עוד היום בני יפת עמים רבים אין מספר, וארצותם רבות ורחבות. וְיִשְׁכֹּן בְּאׇהֳלֵי שֵׁם. וברך את שם בהשראת שכינה באהליו, זהו שאמר וישכון באהלי שם, לשון שכינה שאין לך אומה בעולם ששרתה שכינה ביניהם כי אם על ישראל שהם בני שם. 3. הקשר הנכון של יפת לשם (מגילה ט:) - רבי שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו (חוץ מלשון הקודש) אלא יונית א''ר אבהו א''ר יוחנן הלכה כרשב''ג וא''ר יוחנן מ''ט דרשב''ג אמר קרא {בראשית ט-כז} יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם דבריו של יפת יהיו באהלי שם, ואימא גומר ומגוג א"ר חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת יפיותו של יפת יהא באהלי שם: 4. מה יש ומה אין ללמוד מן הגויים (סנהדרין לט:) - ריב''ל רמי כתיב {יחזקאל ה-ז} וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם וכתיב {יחזקאל יא-יב} וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם. כמתוקנין שבהם לא עשיתם כמקולקלין שבהם עשיתם. (רש"י - כעגלון מלך מואב, שהיה מכבד את ה', כשאמר לו אהוד, "דבר אלהים לי אליך המלך", מיד "ויקם מעל הכסא". וכגון מישע מלך מואב שהקריב בנו לע''ז כך היו ישראל עושין) 5. מאמרי הראיה ב חנוכת ביהמ'ד למורים מזרחי - ….הגמרא (בבא קמא פב ע"ב) אומרת שעל החכמה היוונית נגזרה גזירה 'ארור אשר ילמד את בנו חכמה יוונית'. אולם נאמר שם שעל חכמה יוונית לבד נגזרה הגזירה אבל לא על לשון יוונית. 'לשון יווני לחוד, חכמה יוונית לחוד' (ב"ק פג ע"ב). דברי חז"ל עמוקים ואין להבינם כפשוטם. הכוונה בלשון יוונית' אינה אך ורק לפירושן של מלים יווניות, אלא בזה גם נכנס בתכונות של מדע (סגנון השפה). ההבדל בין 'לשון' ל'חכמה' הוא הבדל בין סגנון לתוכן. בשעה שחז"ל אומרים לשון יוונית לחוד', הכוונה לסגנון. את התוכן, את החכמה, אין אנו צריכים לקבל אלא מתורתנו הקדושה. התוכן שלנו הוא עשיר ורענן ומכניס חיים אציליים ליחיד ולרבים עד שאין אנו צריכים להשתמש בנידון זה בדברים שאולים, במה שנוגע לסגנונות, ליפוי הדברים, רואים אנו שגם אחרי כל המלחמות והניגודים הגדולים שבינינו ובין היוונים, מצאו חכמים סמך בפסוק: 'יפת אלוהים ליפת וישכן באהלי שם' (בראשית ט, כז) יפיותו של יפת יהא באהלי שם' (מגילה ט ע"ב). מתוך כך מותר לתרגם את התורה ליוונית. מה אנחנו למדים מזה? אנחנו למדים איך עלינו לנהוג בשעה שאנו נזקקים לשאול את השאלות של הקודש והחול. לפי הנהוג בעולם, חושב האדם בתחילת מחשבתו, שהקודש והחול הם בבחינת 'ויתרוצצו', שהם דברים הצוררים זה את זה. אולם האמת היא שאין כל ניגוד בין הקודש והחול. אם אנו חלילה עוזבים את התוכן של הקודש ורוצים להחיות את נשמתינו היחידה, נשמת האומה, מתוכן חול, הרי זה דבר שהיו לא תהיה. ממלכת כהנים וגוי קדוש' (שמות יט, ו) תמצא את פרנסתה הרוחנית מנכסי הקודש. אולם בשעה שאנחנו באים לסגנן את החיים, לתת לחיים צורה חיצונית, אנחנו אומרים שכשם שאין אנחנו נעלבים שבשעה שניגש שלמה לבנות את בית המקדש, הוא שלח לחירם מלך צור בקשה לתת לו אנשים לכרות בעדו עצים, 'כי אתה ידעת כי אין בנו איש ידע לכרת עצים כצידונים' (מל"א ה, כ), כך לא נעלב אם נצטרך להשתמש בעזרת כחות חוץ בהכנת הצורה החיצונית לחיים. צידונים כרתו עצים, וגם גרים שהיו בארץ היו מסתתים את האבנים. אבל עצם קדושת המקדש נשארה בידינו וידענו לשמור את קדושת המקדש ועבודת הקודש. 6. הקב.ה חילק את הכשרונות בין העמים לחברם כאורגן אחד שמשלמים זה את זה (אורות ישראל פרק ה, ב') - צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכשרונות, והכרח השלמות (השאיפה לשלמות), שהוא כח המושך היותר אידיאלי, הוא הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה, המוכרחת לבא בעולם, והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד. אוצר סגולת עולמים (הלוז של האנושות, תיקון המוסר) בישראל הוא גנוז. אבל כדי לאחד במובן כללי ג"כ את העולם עמם מוכרחים צדדי כשרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל, כדי שיושלמו ע"י העולם, וכל נדיבי עמים. ובזה יש מקום לקבלה שישראל מקבל מהעולם, וממילא פנויה היא הדרך כלפי ההשפעה, אלא שהקבלה היא מבחוץ וההשפעה מבפנים, כלומר פנימיות החיים שלמה היא בישראל, באין צורך להעזר משום כח זר בעולם, וכל שלטון משרה בישראל מקרב פנימיות החיים הוא נובע, "מקרב אחיך - ממובחר שבאחיך" (ההנהגה צריכה להיות מחוברת לערכי הקודש ונובעת מהם בזרימה טבעית), ולחיצוניות החיים מזדמן שצריך השלמה דוקא מבחוץ, "יפיפותו של יפת באהלי שם", "חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו" (נאכל מכשרונות הגויים ובזה נאדיר את כבודם וערכם), ומשפע פנימיות החיים כנסת ישראל היא רק משפעת ולא מקבלת, ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.