"הניסיון מגלה את מי שאתה באמת" - נתת ליראיך נס להתנוסס - קונטרס י"ג תמוז ה'תשמ"ו - שיעור שלישי.

האם אפשר באמת להשתחרר מהפחד, מהכעס ומהדאגה? בדרך כלל אנחנו מנסים לתקן את הרגשות שלנו או לשנות את האנשים שמפעילים אותנו. אך בשיעור זה מתגלה מבט שונה לחלוטין: היום זו אינה העבודה האמיתית של יהודי. הקושי האמיתי אינו הפחד, הכעס או העלבון. גם האדם שפגע בנו אינו הבעיה. כל אלו הם רק הניסיון שבא לגלות לנו היכן אנחנו עדיין מזוהים עם "הילד השורד" – אותו חלק בנפש המאמין שהקיום שלו תלוי במה שהעולם יחשוב עליו, כיצד יתייחסו אליו, ואם יצליח לשלוט במציאות. לכן אי אפשר להגיע לחירות אמיתית באמצעות מלחמה בפחד או בניסיון לשנות את העולם. כל עוד האדם עסוק במאבק, הוא עדיין פועל מתוך אותה זהות ישנה. העבודה האמיתית מתחילה ברגע שבו האדם מסוגל לעצור ולראות את הפחד. באותו רגע הוא מגלה שיש בתוכו מישהו שרואה את החוויה – ואם הוא רואה אותה, סימן שהוא איננו החוויה עצמה. זוהי משמעותו הפנימית של הניסיון. הניסיון אינו בא כדי להכשיל את האדם אלא כדי לרומם אותו. לכן נאמר: "נתת ליראיך נס להתנוסס" – הניסיון הוא ההזדמנות להתרומם מעל ההזדהות עם האישיות החיצונית ולפגוש את עצם הנשמה. כוח זה אינו כוח שאנו מייצרים בעצמנו. הוא ירושה שקיבלנו מאברהם אבינו, שגילה לעולם את כוח מסירות הנפש, וממשה רבנו, שמעניק לכל יהודי את כוח הביטול והיראה. שני הכוחות הללו מאפשרים לאדם להרפות מן הרצון לנהל את המציאות ולהתחיל לחיות מתוך האמת האלוקית. מכאן גם מתברר פירושו העמוק של הציווי הראשון שנאמר לאברהם: "לך לך". אין זו רק הליכה ממקום למקום, אלא יציאה מן הזהות המדומה אל הזהות האמיתית. לעזוב את מי שנדמה לי שאני, ולגלות את מי שתמיד הייתי – עצם הנשמה. מתוך מבט זה מתחדשת גם משמעות הביטחון. רוב בני האדם מחפשים ביטחון עצמי – להרגיש חזקים, מוצלחים ובטוחים בעצמם. אך ביטחון כזה נשען תמיד על תנאים חיצוניים ולכן הוא מלווה בפחד מתמיד לאבד אותם. התורה מגלה שיש מדרגה עמוקה יותר – ביטחון קיומי. הידיעה שהחיים עצמם נובעים מהקב"ה, ולכן איני צריך להחזיק את עצמי ואת עולמי בכוחותיי. איני כאן כדי שאני אצליח, אלא כדי שהקב"ה יצליח דרכי. אברהם אבינו היה הדוגמה החיה למציאות הזאת. הוא לא חיפש מסירות נפש ולא ביקש להיות גיבור. הוא פשוט חיפש את האמת. מתוך ההתבוננות בעולם הגיע להכרה שלא ייתכן שלבריאה אין מנהיג, ומתוך החיפוש האמיתי התגלה אליו הקב"ה. מכאן ואילך כל חייו היו מוקדשים לדבר אחד – לגלות אלוקות בעולם. גם כאשר עמד לבדו מול עולם שלם, לא הרגיש שהוא נלחם על עצמו. הוא היה מרכבה לרצון ה', ולכן דווקא הביטול המוחלט שלו העניק לו את התוקף הגדול ביותר. זהו גם החידוש הגדול של תורת החסידות. מטרתה אינה להבטיח חיים ללא ניסיונות, אלא ללמד כיצד להשתמש בניסיון כדי לגלות את עצם הנשמה. כאשר האדם מאמין שהקב"ה מהווה בכל רגע את המציאות כולה, גם מה שנראה בתחילה כמכשול הופך לשער של התקרבות. במקום להילחם בחושך, הוא מגלה את האור שתמיד היה נוכח. זהו גם יסוד הגאולה שעליה אנו מדברים. הגאולה אינה מתחילה בשינוי העולם אלא בשינוי הזהות. כאשר האדם מפסיק לזהות את עצמו עם הילד השורד ומתחיל לחיות מתוך הנשמה, הוא כבר חי את הגאולה בתוך המציאות. מכאן הוא יוצא לפגוש את העולם, לא מתוך פחד או צורך להוכיח את עצמו, אלא מתוך שליחות, מתוך ביטחון בה', ומתוך ההכרה הפשוטה ש"אין עוד מלבדו". הצטרפות לקבוצת התובנות של הרב מרדכי רוטנשטיין שיחי' , כנסו 👇 https://chat.whatsapp.com/DX3SneQfzsN... השיעור כל בוקר בשעה 05:10, הקישור נשלח לקבוצה.