הלב פשוט מתרונן | מילים: דוד יחיאל סעדה

הלב פשוט מתרונן מילים: דוד יחיאל סעדה מתעורר הוא לעבודת הבורא, ברחוב העיר צועד בדממה, אל בית הכנסת נכנס, לשפוך את שיחו לפני בוראו. מביט בסידור, דפיו דהויים, ואותיות מתוך נשמתו עולות, מתחברות לתפילות של דורות, ומהדמעות בוקעת תפילה שפותחת היכלות. מביט הוא אל הכוס, רואה את החצי המלא, ואור התקווה בעיניו יתגלה. ונזכר שכל זמן שהנר דולק – אפשר לתקן, זה הזמן להתחדש ולהתבונן, על כל הטוב שמקיף אותו, הלב פשוט מתרונן. מביט הוא אל הכוס, רואה את החצי המלא, ואור התקווה בעיניו יתגלה. ונזכר שכל זמן שהנר דולק – אפשר לתקן, זה הזמן להתחדש ולהתבונן, על כל הטוב שמקיף אותו, הלב פשוט מתרונן. צועד הוא בלחש, עולה אל ההר, מביט אל האופק, מחפש נחמה, רואה קרן חמה ראשונה שעולה, עומד ומתפלל מעומק הנשמה. ברחוב הוא עובר, בתום יום עבודה, משאיר מאחוריו את הפחד והחשש, מודה על הטוב שהיה, ומכין את עצמו אל היום החדש. מביט הוא אל הכוס, רואה את החצי המלא, ואור התקווה בעיניו יתגלה. ונזכר שכל זמן שהנר דולק – אפשר לתקן, זה הזמן להתחדש ולהתבונן, על כל הטוב שמקיף אותו, הלב פשוט מתרונן. מביט הוא אל הכוס, רואה את החצי המלא, ואור התקווה בעיניו יתגלה. ונזכר שכל זמן שהנר דולק – אפשר לתקן, זה הזמן להתחדש ולהתבונן, על כל הטוב שמקיף אותו, הלב פשוט מתרונן. כל זמן שהנר דולק... אפשר עוד לתקן... הלב פשוט מתרונן!